הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)המהפכה המדעית שינתה לא רק את צורת החיים שלנו, אלא גם את צורת החשיבה. אחת התוצאות שלה היא שאנשים, כך נראה, נוטים היום לחשיבה פרקטית ופרגמטית יותר מבעבר. כל רעיון מתורגם לשיקולים של "מה יוצא לנו מזה". רעיונות שאין להם השלכה מעשית ישירה, נדחים לרוב כ"פלסף" שלא מעניין אף אחד חוץ מכמה סטודנטים למדעי-הרוח חסרי עתיד תעסוקתי. אמנם פילוסופים והוגי דעות למיניהם תמיד היו מיעוט קטן, אך בעבר הם זכו ליוקרה בשל חוכמתם ורעיונותיהם. הזוכים למרב היוקרה כיום אינם הוגים שמקדמים רעיונות עמוקים ותפיסות עולם מסודרות, אלא מדענים שמפתחים טכנולוגיות חדשות ושימושיות.
לא שיש לי משהו נגד חידושים טכנולוגיים מועילים, כמובן; אבל אי אפשר לזנוח את הנפש, את הרוח, את החוכמה והמחשבה שאינן כבולות לשיקולי תועלת ארציים. נכון, בלי טכנאי הטרקטורים לא היה לנו לחם לאכול, אבל האם זוהי פסגת שאיפותנו? רווחה גופנית בלבד?
נתאר לעצמנו מציאות בה האנושות הגיעה לקידמה שכזו, שאנשים כבר אינם צריכים לעבוד, ואינם צריכים לדאוג לפרנסה, מחלות, מלחמות וכדומה. רובוטים מספקים את צורכיהם של כולם בשפע, אף אחד לא חולה ויש שלום עולמי. מה הלאה? מה יעשו אנשים עם כל הזמן הפנוי? יראו סדרות בטלוויזיה? אבל, בלי לרענן את הרוח, גם הסדרות יהפכו ללעוסות, ממוחזרות ומשעממות. הבידור, כפי שנראה היום, יהפוך להיות יותר ויותר זול, רדוד, גס, מהיר וקופצני. יהיו כאלה שירצו לנצל את זמנם כדי ללמוד להבין יותר לעומק את עצמם ואת המציאות; אלא שלא יהיה להם מאין ללמוד, כי כל ההוגים הישנים לא יהיו מספיק קשורים למציאות החדשה, והוגים חדשים אין- הרי כולם הלכו ללמוד בפקולטה למדעי הכסף… החלום האוטופי-לכאורה יכול להפוך לסיוט, בו יש לאדם הכל ואין לו כלום. כל המחשבה הוקדשה לתחום המעשי, עד שזה הגיע לתכליתו, ולמחשבה לא נותרו כנפיים להמריא בהן. מה יעשה טכנאי הטרקטורים ביום בו לא יהיו עוד טרקטורים לתקן?
חשוב להיזהר לא להשתקע יותר מדי בחשיבה פרגמטית, לא למדוד כל דבר רק לפי התועלת הארצית שבו. לתת מקום לרוח, ולתרגל בקביעות את הכנפיים שלה, לבל יתנוונו.
(לך לך תשע"ט)
